חוק שירות המילואים, התשס"ח – 2008

בשעה טובה הכנסת אישרה את חוק המילואים. יש לראות בכך תחילתה של דרך ולא סופה: מערך המילואים ובעיקר מערך המילואים הקרבי מהווה את מיטב בניה ובנותיה (כן! יש גם בנות קרביות שעושות מילואים) של מדינת ישראל אשר נושאים בנטל ובחובות בעוד שיש רבים (רבים מדיי) שנהנים רק מזכויות, ללא חובות.

מכיוון שאני יוצא לשירות מילואים מיד לאחר הבחינה בכתב ועל מנת להתרשם באופן בלתי-אמצעי, קראתי את החוק [מצורף לנוחיותכם].

לאכזבתי, גיליתי כי גם במילואים הקרובים אני אזכה בתגמול מגוחך עבור שירותי את המולדת. מסתבר כי החוק (רובו) יכנס לתוקפו רק בראשון לאוגוסט 2008 ומכיוון שבעת הזו אני מחוסר עבודה (לצורך הלימוד לבחינת לשכת עורכי-הדין) אשתכר שכר מינימום בלבד.

מלבד אכזבה זו, שמחתי לגלות כי ברירת המחדל תהיה בעתיד כי אנשי המילואים יבצעו רק תעסוקה מבצעית אחת לשלוש שנים, ישתלם "תגמול נוסף" בגובה של עד 2 נקודות זיכוי במס הכנסה, השכר הבסיסי יעלה לכדי 68% מהשכר הבסיסי וכי תקום ועדה שעניינה מערך המילואים.

נקודה למחשבה: לא יודע למה – אבל סעיף 26 לחוק הצליח להרגיז אותי. סעיף 26 עוסק בעבירות עונשיות הקשורות לחוק ואחת מהן היא שמי שלא יעשה מילואים או לא יתייצב לשירות על פי החוק יכול לעמוד לדין פלילי שעונשו המקסימאלי שנתיים מאסר. אני לא אומר שלא צריך להעניש מי שלא מקיים חובתו על פי דין, אני פשוט מתקומם על העובדה ש"מטפלים" במשתמטי המילואים לפני שמטפלים במשתמטי השירות הסדיר/השירות הלאומי (תוסיפו לזה את המצב האבסורדי שניתן בקלות להשתמט מחובה למדינה על פי חוק ו/או הסדר ו/או קומבינה פשוטה, אז בכלל המצב מקומם). כך להבנתי, הסעיף מבטא אימרה של המדינה שכנגד האנשים ש"קל" להתמודד מולם ניצור כלים להענישם, אך עם אלו ה"בעייתיים" נשאיר את המצב עמום, גמיש והכי מכעיס – מתפשר [טוב, אז אולי אני יודע למה הסעיף מרגיז אותי :) ].

אנונימיות ברשת

מכירים את זה שכמעט כל אתר וכל שירות דורשים הרשמה? כמובן שלרוב, ההרשמה כוללת בתוכה מסירת דואר אלקטרוני – שיכולה להתברר בדיעבד כטעות רצינית לאור כמות הספאם שמתחיל להגיע….

הפיתרון האופטימלי כמובן הוא ליצור "דמות וירטואלית" עם דואר אלקטרוני, שם ופרטים נוספים [שצריך לזכור] כדי שפרטיותכם תישמר… אבל גם פיתרון זה אינו חף מבעיות – משום שאם הדמות הוירטואלית הזו תהיה חלק אינטגראלי מהשיטוט שלנו ברשת הרי שגם ספאם שיגיע לדמות – יפריע לנו באותה מידה.

הפיתרון שאני מציע – והוא נהדר לרוב המקרים בהם אתם רוצים לנסות תחילה שירות לפני שבאמת תירשמו אליו – הוא האתר bugmenot. באג-מי-נוט מאפשר לכל אחד לשתף את שם המשתמש והסיסמא שלו באתרים השונים.

כך לדוגמא, בקלות, ניתן להעלות ליו-טיוב סרטונים גם אם אינכם רשומים… האתר מאפשר לכם להישאר אנונימיים ולהקטין את יכולת ה"אח הגדול" לדעת באילו שירותים אתם משתמשים, מה אתם רואים, מה אתם מעלים לרשת וכו'. אישית, אפילו מצאתי ססמאות לאתרים שהגישה אליהם היא בתשלום. שווה.

תיעוד מסך המחשב (Screen Recording)

בעוונותי, נדרשתי לתיעוד אתר אינטרנט שכלל אלמנטים "בעייתים" לשמירה – רדיו אינטרנטי והתקני פלאש. התוכנה שהמליצו לי עליה היא תוכנת Camstudio שהינה חינמית לחלוטין ומבוססת על קוד פתוח. יאמר כי בשימוש שאני עשיתי עם התוכנה התוודעתי לבעייה בשמירת הסאונד – ומשיטוט קל באינטרנט גיליתי שאני לא היחיד…

שימוש מעניין נוסף שיש לתוכנה [מלבד לצרכי הוכחות בבית המשפט] הוא הכנת סרטוני וידאו המראים מהי הבעיה שיש במחשב שלכם או סרטון המראה איך לפתור בעיות או איך לעשות הליך מסוים. לעיתים, סרטון שכזה יהיה קל יותר לעשייה מאשר הסבר מילולי כיצד לפתור את הבעיה או לעשות את ההליך….

העמדה של יצירה לרשות הציבור

אחד החידושים בחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007 הוא הזכות להעמיד את היצירה לרשות הציבור. זכות זו אינה חפה מבעיות, גם אם מקריאה ראשונה נראה כי הגדרת המונח (ס' 15 לחוק) ברורה היא.

האם פירצה במערכת של המשתמש ההופכת את הקבצים על מחשבו לנגישים לכלל הגולשים או לחלקם מהווה העמדה לרשות הציבור? האם העובדה שאני מאפשר גישה חופשית לרשת האלחוטית שלי (ואגב כך גם לקבצים שעל המחשב שלי) מהווה העמדה לרשות הציבור? או שאולי רק שיתוף תיקיות בתוכנות שיתוף הקבצים עונה על הגדרת החוק?

מעניין לראות כיצד בית המשפט יפרש זכות זאת, אם וכאשר חברות ניהול הזכויות ובעלי הזכויות יתבעו לדין גולשים. במיוחד הנושא מעניין לאור הפסיקה החדשה בארה"ב של בית המשפט בניו-יורק שקבע כי העמדה לרשות הציבור בלבד אינה מהווה בהכרח הפרה של החוק וכי יש להוכיח כי נעשתה העתקה שלא כדין.*

Read this doc on Scribd: elektra barker 080331Decision

*פורסם לראשונה ב-Cnet.

דברים שמרגיזים (2): המדינה ומפעל הפיס

לא מזמן התבשרנו על חשדות כנגד מנכ"ל מפעל הפיס לשעבר בקבל שוחד. זה כשלעצמו אינו מפתיע כאשר יש מקורות שפע שעליהם יושבים אנשים שהפיקוח עליהם מינימאלי בתוספת הכוח הדל (הן במשאבי הון אנושי והן במשאבי הון כספי) של רשויות האכיפה.

הכעס שלי נובע דווקא מסיבות אחרות. הכעס שלי נובע מהדואליות הערכית שהמדינה מחנכת אליה או יותר נכון מהחינוך הקלוקל של המדינה לאזרחיה. המדינה , באמצעות מפעל הפיס, מחנכת את האזרחים שאין צורך במוסר עבודה גבוה, יצירתיות ומאמץ אלא שכל שדרוש הוא מזל. זה כמובן, אינו נכון.

ושלא יעבדו עליכם – עלה התאנה שמנסים למכור לאזרחים הוא שהכספים שמפעל הפיס "מרוויח" משמשים למטרות טובות: הקמת בתי ספר וחינוך. נו, באמת. אם המדינה רוצה חינוך ובתי ספר הרי שמי שצריך לממן זאת זו המדינה (קרי, על ידי מיסים שווים מכל אזרחיה) ולא האוכלוסיה הפונה להגרלות ופרסים (וכידוע זוהי אוכלוסיה בעיקרה של מעוטי היכולת).

טיעון נוסף שעולה לפרקים הוא טיעון מסוג שונה: אם מפעל הפיס לא היה קיים אנשים היו פונים להימורים שאינם חוקיים. אני חושב שגם הטיעון הזה נופל במהרה משום שלדעתי האוכלוסייה שמעוניינת בהימורים הלא חוקיים מצליחה להגיע אליה ללא קשר למפעל הפיס. בנוסף, מפעל הפיס מצליח להגיע לאוכלוסיות שבחיים לא היו מגיעות בשום דרך אחרת לקזינו ולו מהסיבה הפשוטה שמפעל הפיס פרוס היטב (ותמיד ליד בנקטים), במיוחד באיזורים הנחשלים של המדינה.

ואולי הכי חשוב – כל הוצאות הכספים על פרסום ושיווק ההגרלות של מפעל הפיס לא עומד בקנה אחד עם שני הטיעונים של ה"מפעל". מדוע יש לעשות פרומו כל-כך נרחב להגרלות הללו? אני בטוח שמי שמעוניין בהגרלה יידע לאן לפנות. מדוע להוציא את כספים שיכלו להיות מיועדים "למטרות טובות" על הפרסומות הללו?

מדוע יש צורך בכל כך הרבה סוגים של הגרלות ומועדים? לא מספיקה הגרלה אחת בשבוע, או ביום? האם באמת יש צורך בהגרלות כל שעה, כרטיסי גירוד, לוטו וטוטו?

- פעולות אלו של מפעל הפיס מוכיחות מעבר לכל ספק שפשוט מדובר בקזינו לגיטימי של הממשל. קזינו שמהווה הטבה לאנשי שלומם של הפוליטיקאים שבשלטון.

ואם כבר עסקנו בהגרלות, הרי לכם אתר [איני ערב לכל נושא חוקיותו] אשר מאפשר לגולש לקנות באמצעותו כרטיסי לוטו ממדינות אחרות בעולם. ברמת התיאוריה [נכון לכתיבת הפוסט] יש לכם סיכוי תיאורטי לזכות ב 57 מיליון דולר תמורת 10 דולר ל-5 טבלאות שזה אך במעט יותר מעלות 5 טבלאות בלוטו השכונתי. יתכן אפילו שתוחלת הרווח תהיה גבוהה יותר :)