הסדרי טיעון ככלי מידתי

חדשות לבקרים אנו שומעים על המונח "הסדרי טיעון" באמצעי התקשורת, בדרך כלל בהקשר זה או אחר לאחד מהחשדות הפליליים שיש כנגד קברניטי המדינה שלנו. המפורסם שבהסדרי הטיעון נוגעים לסאגה המתמשכת בעניינו של הנשיא לשעבר קצב שלאחר שהסכים להסדר הטיעון, כפר בו בבית המשפט.

ובכן, מה זה בדיוק הסדר טיעון ומדוע הוא כלי חשוב שנעשה בו שימוש כה רב במערכת המשפט הישראלית?

לצורך הבהרת העמדה שלי בנוגע להסדרי טיעון ההגדרה שמספקת ויקיפדיה מספקת:

"הסדר טיעון, הידוע גם בשם עסקת טיעון, הוא הסכם שנערך במסגרת משפט פלילי, בין התביעה לנאשם. הנאשם מסכים להודות באשמה מסוימת (בדרך כלל פחותה בחומרתה מהאישומים המרכזיים), ובתמורה התביעה מסירה את ההאשמות החמורות יותר מכתב האישום ומבטיחה עונש פחוּת ממה שהנאשם היה מקבל אילו הורשע בהאשמות המקוריות. הסדר טיעון מאפשר לתביעה ולנאשם להסכים על תנאי פשרה, ולהימנע מהליך ארוך של משפט – ובכך הוא חוסך, לשני הצדדים, משאבים רבים (זמן, עבודה, כסף) וסיכון של הפסד במשפט. הסדר הטיעון חייב לקבל אישור של שופט לפני ביצועו."
ומכאן גם ברור מדוע השימוש בהסדרי טיעון בישראל הוא כה נפוץ: העומס על בתי המשפט הוא גדול ביותר, המדדים בהם נאמדים השופטים בישראל ועורכי הדין בפרקליטות הם לפי כמות התיקים שעוברים תחת ידם והנאשם הישראלי (כאדם רציונאלי?) הוא שונא סיכון ומעדיף לקבל עונש וודאי, אך נמוך מאשר לחיות שנים בחוסר וודאות כנגד מערכת המשפט האיטית והשופטים שלא תמיד משקיעים את מלוא מרצם להבנת התיק והראיות הגלומות בו.

הגישה הכלכלית למשפט, בקליפת אגוז, מוסיפה צידוק נוסף לקיומו של מוסד הסדרי הטיעון. הגישה הכלכלית למשפט גורסת כי ככל שהעונש לפשע מסוים כפול הסיכוי להיות מורשע בסופו של יום (תוחלת העונש) יהיה גדול יותר כך אנשים יחששו לבצע את אותו פשע. וזה אך הגיוני – אם על גניבה מחנות נקבל בוודאות עונש מאסר של 20 שנה – ככל הנראה כמות הגניבות תרדנה. אך אם יתברר כי אין מי שאוכף (בעיה רצינית ביותר בישראל, אבל זה לפוסט אחר) ותופס את אותם גנבים – הרי של"עונש" התיאורטי אין כמעט נפקות.
אחרי שעברו במהירות על התיאוריה שמאחורי הכלי המוכנה "הסדר טיעון" אני רוצה להציג לכם את דעתי. אני סבור, כי הפרקליטות בישראל משתמשת בכלי הזה בצורה מוגזמת ובלי הבחנה בין סוגים שונים של חשודים בפשעים. לעניות דעתי, אסור לפרקליטות להשתמש בכלי הזה כאשר מדובר בנבחרי ציבור.

אם היינו מדינה מתוקנת, הרי שלנבחרי הציבור שלנו היה מספיק רק שלמראית עין יתכן וביצעו עבירה כזו או אחרת בשביל שימסרו את המפתחות וילכו הביתה – אך אנו לא מדינה מתוקנת. לראייה, חיים רמון (ויאמר מיד, אין לי נגדו שום דבר אישי, פוליטי או אחר), אשר הודה כי נישק את אותה חיילת ואף נקבע בהכרעת דינו כי

"לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואת אחריותו, ומנגד, הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת"

הפך מהר מאוד למשנה לראש הממשלה. ואני שואל, האם יש דבר בזוי מזה?

נחזור לענייננו: אני טוען כי הציבור בישראל, כאשר הוא רואה את נבחריו מואשמים בכתב האישום בעבירות חמורות ובסופו של יום מגיעים להסדר טיעון ( ודוק: חיים רמון לא קשור לעניין הסדרי הטיעון) שכמעט פוטר אותם בלא כלום הוא מאבד את אמונו במערכת המשפט .החיסכון והיעילות בהסדר הטיעון קורס אל מול איבוד האמון במערכת.

הטיעון
כי הציבור מאבד בדרך זו את האמון במערכת המשפטית יכול להתבסס על הגישה ההתנהגותית למשפט – שבוודאי יכולה להראות כי הציבור נוטה לראות אדם כ"אשם עד שלא הוכחה חפותו" בניגוד לחזקה ההפוכה שצריכה להנחות את בית המשפט

לעניות דעתי, אגב, ניתן גם דרך הגישה הכלכלית ליישב את הדברים: אני חושב כי הטיעון שככל שתוחלת העונש תהיה גבוהה יותר כך ההרתעה תהיה גבוהה יותר אינו נכון – מהסיבה שאיש אינו מודד ובודק את הסטטיסטיקות. אנשים מקבלים "תחושה". התחושה הזו נוצרת מקריאת עיתונים. מכאן נובע כי ככל שתוחלת העונש תהיה חמורה יותר במקרים שקרוב לוודאי יפורסמו בעיתון כך ההרתעה תהיה גדולה יותר (ואמון הציבור במערכת יגבר).

מכאן גם ינבע דבר חשוב נוסף – בסופו של יום נקבל תשובה "אמיתית" לעניין האשמות החמורים שעולים כנגד מנהיגנו. יתכן כי בית המשפט יקבע כי הנשיא לשעבר קצב זכאי וכי הכל עלילה מרושעת. יתכן כי יתברר כי האדם הינו אנס סדרתי. כך או אחרת, אני מעוניין בתשובה מוחלטת. באישור ממערכת שאני יכול לסמוך עליה.

אז כן, פוליטיקאים לא יקבלו את מה שהאזרח מן השורה מקבל – אך מנגד, אזרחים מן השורה בדר"כ עורכי הדין שלהם לא ממומנים על ידי הציבור כולו… אך אני מוכן (וההצעה נראית לי הגיונית) כי נבחרי ציבור יקבלו עדיפות מבחינת הטיפול בעניינם, כדי שהם יוכלו להמשיך (אם יצאו זכאים) לייצג את ציבור הבוחרים בהם בנאמנות.

מה דעתכם?

עולם גדול מופלא

אתמול ישבנו אני וארוסתי (כן, כן… חדשות טריות) לראות את הסרט עולם גדול מופלא. מומלץ ביותר! לדעתי ניתן להשכיר אותו בבלוקבאסטר השכונתי או בשירות ה-V.O.D הקרוב….

הצפייה בסרט הזכירה לי שני סרטונים מ-ד-ה-י-מ-ים שממש חובה לצפות בהם (לפחות הראשון הוא ממש בגדר חובה). תתנתקו מהעולם לעשר דקות ותודו לי אח"כ.

PDF: סיבוב כיוון הדפים

מכירים שלפעמים אתם פותחים קובץ פידיאף והוא נפתח, הדפים הפוכים או על הצד?
בקלות ניתן לסובב את כיוון הדפים באקרובט או בפוקסיט רידר – אך גם בפעם הבאה שנפתח את הקובץ הבעיה תחזור על עצמה… הפתרון לכך (והוא נדרש רק בקבצים שנפתח פעמים רבות או בקובץ שנשלח ללקוח/מעסיק פוטנציאלי/מישהו שחשוב לנו שלא יבזבז את זמנו בניסיון לסדר את קובץ הפידיאף) הוא תוכנה קטנה שעובדת במצב דוס והיא נקראת Rotate Pages Pdf Server.
בקובץ יש דוגמאות המסבירות כיצד להשתמש בתוכנה – אך אם בעיה, או משהו לא ברור במבחינת התפעול, אני אשמח לעזור.

***עדכון 21.7.2013: מזה זמן רב כל שינוי ועריכה של קבצי PDF אני מבצע באמצעות foxit phantom. אמנם תוכנה בתשלום, אך היא נוחה, מהירה ולא דורשת משאבים רציניים. שווה את ההשקעה. 

בילוי טוב הוא בילוי שלא צריך לשלם עליו

ישראלים תמיד ישארו ישראלים – תמיד נעדיף לא לשלם על משהו, אם רק אפשר. לשם כך אנו נמסור את כתובת הדואר שלנו לכל הגרלה מזדמנת [ואולי גם עשרות כתובות דואר "פיקטיביות" על מנת להגדיל את הסיכויים], נחפש באינטרנט תשובות לשאלות מטופשות בשביל סיכוי שאולי נזכה בכרטיסים לסרט שבכלל לא נרצה ללכת לראות והרשימה עוד ארוכה…

בדיוק לצורך הזה עלה לאחרונה האתר www.all4free.co.il שכשמו כן הוא: מאגד בתוכו את אפשרויות הבילוי החינמיות המתרחשות בישראל. שווה בדיקה.

רומנטיקה אמריקאית

חבר שלח לי כתבה משעשעת שמובאת לנוחיותכם כטקסט וכקובץ פידיאף:

THE AMERICAN WAY OF ROMANCE

The following exchange took place on Craigslist, the New York Community Message Board.

What am I doing wrong ? I’m tired of beating around the bush. I’m a beautiful (spectacularly beautiful) 25-year-old girl. I’m articulate and classy. I’m not from New York. I’m looking to get married to a guy who makes at least half a million a year. I know how that sounds, but keep in mind that a million a year is middle class in NewYork City, so I don’t think I’m over-reaching at all.

Are there any guys who make 500K or more on this board ? Any wifes ? Could you send me some tips ? I dated a business man who made around 200 – 200K. But that’s where I seem to hit a roadblock. $250.000 won’t get me to Central Park West. I Know a woman in my yoga class who was married to an investment banker, and lives in Tribeca. She’s not as pretty as I am, nor is she a great genius. So what is she doing right ? Here are my questions specifically:

- Where do you single rich men hang out ? Give me specifics – bars, Restaurants, gyms …
- What are you looking for in a mate ?
- Is there an age range I should be targeting ?
- Why are some of the women living lavish lifestyles on the Upper East Side so plain. What’s the story there ?
- Lawyers, investment bankers, doctors. How much do those guys really make ? And where do the hedge fund guys hang out ?
- How do you rich guys decide on marriage versus just a girlfried ? I am looking for Marriage only.


An Investment Banker’s Response:
I qualify as a guy who fits your bill – I make more than $500K per year. Here’s how I see it: Your offer is a plain and simple crappy business deal. What you suggest is a simple trade: you bring your looks to the party and I bring my money. Fine, simple. But there’s the rub, your looks will fade and my money will likely continue into perpetuity – in fact, it is very likely that my income will increase, but it is an absolutely certainty that you won’t be getting any more beautiful ! So, in economic terms, you are a depreciating asset. In Wall Street Terms, we’d call you a trading position – not a buy and hold. It doesn’t make good business sense to ‘buy you’ (which is what you’re asking) – so I’d rather lease. The deal that makes sense to me is dating, not marriage.


(The Independent, 14 October 2007)
Read this document on Scribd: the american way

לשלוח ולקבל פקסים ברשת, בחינם.

שליחת פקסים
אחרי שבפוסט אחר קבלתי על כך שאין בישראל שירותי פקס, דרך הרשת, חינמיים כמו שיש בארה"ב, מצאתי את השירות הנהדר הזה. ב- freefax.co.il, שהועלה לרשת ע"י אלירן ותומר יצחק, יכול המשתמש הפרטי לשלוח, ללא עלות, קבצים (בעדיפות לקבצי PDF) למכשירי פקס בישראל.

בדקתי את העניין וזה עובד נהדר! חשוב רק לדעת כי יחד עם הקובץ ששלחתם, יקבל בעל הפקס גם דף עם פרסומת לאתר…

קבלת פקסים
שירות לא פחות חשוב, הוא שירות קבלת פקסים. לפעמים נוצר מצב כי דווקא כאשר אתה זקוק למידע מסויים (וניתן לקבלו רק בפקס) אינכם נמצאים ליד מכונה שכזו… האתר MyFax (טרם ניסיתי) משייך לכתובת הדואר האלקטרוני שלכם מס' פקס ויעביר לכם כקובץ את הפקס שנשלח.

נקווה, שגם כאשר השירות יהפך לפופולארי, עדיין הוא ישאר חינמי לגולש הפרטי.

לימוד פוטושופ

דרך מהנה ללמוד מעט מה תוכנת פוטושופ יכולה לעשות היא דרך ערוץ הוידאו "You Suck at Photoshop" שסיימה עונה ראשונה והחלה עונה שנייה.

זהו הפרק הראשון:


אגב, נתקלתי בערוץ דרך אחד הקישורים בבלוג ההומוריסטי "היתוך קר למפגרים". שווה ביקור.

אומנות, מכירות ואינטרנט

לאחרונה יצא לי לשוחח עם שתי אמניות מוכשרות ביותר שהחליטו שעליהן להציג מקצת מיצירותיהם ברשת: האחת, ציירת מוכשרת בשם ענבל שקד, החליטה להציג את יצירותיה (בעיקר ציורי אווירה) תחת קורת הגג של בלוגר ולא רק בסטודיו שלה; השנייה לעומת זאת, צלמת מוכשרת בשם כרמית פלטי, עובדת בימים אלו על אתר עצמאי ולא על פלטפורמה של בלוג.
נראה לי כי הסיבה מדוע אמנים צעירים בתחילת דרכם פונים לאינטרנט כפלטפורמה היא ברורה: פרסומת כפרסומת צריכה להשתמש בכל פלטפורמה אפשרית – והאינטרנט הינה פלטפורמה חשובה; העלויות ("הסיכון") בסוג חשיפה שכזה, יחסית, אינו גבוה ועוד.

אך יחד עם זאת, הסיכויים להצלחה – בזכות פלטפורמת הרשת, לפחות בישראל, אינם גבוהים במיוחד. מדוע?
ראשית, כמות הגולשים בשפה העברית אינה גבוהה, שנית כמות הגולשים העבריים המחפשים אומנות אינו גבוה ושלישית – וזה העיקר – מאוד קשה יהיה לשתי האמניות הנהדרות ענבל שקד וכרמית פלטי להצליח ולעבור את מחסום גוגל. וכידוע – מי שלא נמצא בדף התוצאות הראשון, פשוט לא קיים.

אז איך בכל זאת אפשר להצליח – וזאת מבלי ליצור באז ויראלי או להוציא כספים מרובים?

הדרך רצופה מהמורות – אך נראה לי שכללי האצבע צריכים להורות כדלקמן:

  1. לדבר אנגלית: אם יוצרים בלוג בעברית, פשוט ליצור בלוג זהה באנגלית ולדאוג שהם יקשרו אחד לשני. כך מי שיחפש את ענבל שקד או את כרמית פלטי, בעברית או באנגלית, יגבר הסיכוי כי ימצא אותן.
  2. לנסות להתקדם בגוגל: צריך שאתרים אחרים (בעלי דירוג גבוה, לפי האלגוריתם של גוגל) יקשרו לאתר שלך, לעדכן את האתר באופן תכוף, לקנות דומיין משלך (בעדיפות לשנתיים ויותר), להגדיל את התעבורה לאתר, להגדיל את משך הזמן בו גולשים שוהים באתר, להוסיף תכנים וכו'. כך לדוגמא, אפי פוקס מנסה (ומצליח) לקדם את אילנית וייצמן באמצעות שימוש חוזר בשם שלה והצטרפות של בלוגים רבים אחרים למסע קידום השם.
  3. להציע פריטי אומנות למכירה באתרי מכירות פומביות: נראה לי כי בהשקעה יחסית קטנה ניתן לנסות למכור יצירות באמצעות מכירות פומביות ב-EBAY או באתרים דומים לו. היתרון טמון בכך שגם במקרה בו המכירה לא מצליחה הרי שאתר המכירה והקישור שהוא יצר לאתר המקורי יכול להועיל הן מבחינת קידום האתר והן מבחינת "הבאז" שמסביבו (או לפחות, כך נדמה לי. בכל מקרה – הבעייתיות עם ebay הוא חוסר האפשרות להמיר את הכסף שנכנס לחשבון ה paypal למזומן ללא חשבון בארה"ב).

אגב, הבעייתיות לא נגמרת פה – ישנם בעיות רבות שמתעוררות ברמה האומנותית: ענבל שקד לדוגמא, מציירת ציורים על בד. קשה מאוד להעביר את התחושה שצבע עושה על בד באמצעות צילום. תחשבו איך הבעיה מתעצמת כאשר מדובר בפסל…

לכרמית פלטי, יש בעיות אחרות, מסובכות באותה מידה ואף יותר – כאומנית צילום היא נמדדת באיכות הצילומים שלה. עם זאת, עם היא תשים באתר שלה צילומים באיכות הגבוהה ביותר הרי שקל מאוד יהיה פשוט לגנוב ממנה את יצירתה (עבירה על חוק זכות יוצרים), להעתיק את היצירה ולעשות בה שימוש ככל שיחפצו….

הפתרון המידתי בעניין זה – הוא לא להוריד את איכות הצילומים אלא להוסיף לתמונות "סימני מים" באמצעות תוכנת עריכת תמונות (פוטושופ הוא הברור מאליו – אך יש גם מספר גדול של תוכנות חינמיות שעושות זאת). כך ישמרו זכויות היוצרים ועם זאת איכות היצירה לא תיפגע.

בכל מקרה, אני שב ומציג בפניכם מספר יצירות של ענבל שקד ושל כרמית פלטי – המלצה שלי, תקנו כל עוד שתי האמניות הצעירות הללו עדיין אלמוניות ויצירותיהן זולות (ציור של ענבל עולה, נכון למועד כתיבת שורות אלה בין 400 ל-800 ש"ח ותמונה של כרמית עולה בסביבות 3000 ש"ח).



מילונים ברשת

ברשת אפשר למצוא כמעט הכל, אם רק יודעים היכן לחפש. המשפט הזה נכון ביותר בשפה האנגלית וקצת פחות בשפה העברית, אך האמת היא שבאמת אפשר למצוא כמעט כל-דבר. במיוחד אם הנושא מספיק פופולארי.

היום, אני רוצה לשתף אתכם במספר מילונים שמסתובבים ברשת חינם אין-כסף:

  1. מילון כלכלי-עסקי שנמצא באתר של לומדון הוצאה לאור.
  2. ואם שם לא מצאתם את המונח הכלכלי לו אתם זקוקים אז שווה לבדוק בלקסיקון הכלכלי של אתר YNET.
  3. המילון האנגלי-אנגלי הטוב ביותר ברשת (לעניות דעתי), מרים וובסטר. אגב, לאלה שאוהבים לעשות הכל דרך גוגל: ניתן להשתמש בפקודה "define", נקודותיים, רווח ואז המילה שאתם מחפשים; ולאלה שאוהבים שהמילון שלהם סופר-מהיר אני ממליץ להשתמש בנינג'ה וורדס.
  4. מילון עברי-אנגלי שעוד נדרש להוכיח את עצמו (שלא כמו מורפיקס או בבילון) בשם מילון תירגומית.
  5. ועוד בשפה העברית (לצערי, כשלתי במציאת מילון עברי-עברי ראוי לשמו): מילון ניבים של נעמן אופיר ומילון ארמית-עברית.

מקווה שאתם מוצאים את הרשימה מועילה. אשמח אם תודיעו לי על מילונים איכותיים נוספים (מילונים עבריים או משפטיים טובים חסרים).