זכויות שימוש ביצירות

היום פורסם באתר YNET כי האמן דני קרוון דורש לכסות את הקיר הדרומי של מליאת הכנסת (הקיר אותו עיצב מר קרוון בשנת 1965) אם יעבור מחר “חוק ועדות הקבלה”. על פי הכתבה, טען מר קרוון שיש לו את הלגיטימציה לבקש לכסות את היצירה שכן יצר אותה לבקשת כנסת אחרת, עם מוסר אחר…
הכתבה מעלה שתי נקודות מעניינות ששווה לדון בהן:
האחת, האם רשאי יוצר לבטל את זכויות השימוש שנתן לאחר; והשניה, האם יש ממש בטענתו של קרוון שזכויות השימוש לא ניתנו לכנסת הנוכחית.

1. זכויות שימוש ביצירה

יוצר יצירה מקורית ומקובעת זכאי לאגד זכויות יוצרים המפורט בחוק זכות יוצרים, תשס”ח-2007. יוצר היצירה רשאי ליתן לגופים שונים זכות שימוש באגד הזכוויות ביצירה, אף מבלי להעביר לאותם גופים את הזכויות ביצירה. דוגמא מובהקת למתן זכויות שימוש ביצירות היא דיסק מוסיקה.
בדיסק מוסיקה סטנדרטי ישנן לרוב מספר רצועות שמע (שירים) אשר כל אחת מהן חוסה תחת ההגנה של חוק זכויות יוצרים. רכישה של דיסק מוסיקה אינה מקנה לרוכש זכויות יוצרים כלשהם ביצירות אלא זכויות שימוש בלבד. הרוכש יוכל להאזין למוסיקה, ליצור גיבויים לשימוש עצמי וכדומה. הרוכש לא יוכל להעמיד את היצירות לרשות הציבור (כדוגמת שיתוף היצירות בתוכנת שיתוף קבצים), יצירת יצירות נגזרות, השמעת היצירות בפומבי וכו’ – מבלי להפר את זכויות היוצרים של בעל הזכויות.
סביר, כי רישיון השימוש בדיסק המוסיקה הסטנדרטי הינו רישיון בלתי הדירוכי זכויות השימוש בדיסק המוסיקה ישארו לעד בידי הרוכש.
לעיתים, רישיונות השימוש ביצירה מוגבלות בזמן והן פוקעות לאחר תקופה. לצורך ההמחשה ניתן לקחת כדוגמא את היחסים בין חברות הפרסום והשיווק השונות לבין היצרניות.
נניח כי חברת משקאות מסוימת מעוניינת להתקשר עם חברת פרסום לצרכי שיווק מותג X. על מנת שהמפרסם יוכל להכין תשדירי פרסומת עבור אותו מוצר הוא מעוניין לעשות שימוש בתכנים המוגנים בזכויות יוצרים ובסימני מסחר השייכים לחברת המשקאות. חברת המשקאות תשמח שהמפרסם יעשה שימוש בתכנים ובסימני המסחר שלה – אך היא תגביל את השימוש לצרכי הקמפיין בלבד ובהצהרה כי לאחר סיום הקמפיים כלל הקניין הרוחני בתכנים ובתוצרים ישובו לחזקתה הבלעדית וחברת הפרסום לא תוכל לעשות בהם שימוש….
ובעניינו? יצירת הפיסול שונה במהותה מיצירה מוסיקלית שכן שימוש רגיל ביצירת הפיסול אינו פוגע באגד הזכויות של היוצר ועל כן אינו נדרש ברישיון. אך גם בהנחה כי יצירת הפיסול מחייבת רישיון שימוש – הרי שלדעתי התשובה תהיה זהה. 
אני מאמין כי הפסל דני קרוון קיבל תשלום בגין היצירה. רוצה לומר, האמן קיבל תשלום בגין זכויות השימוש ביצירה. האם מדובר בזכויות שימוש הדירות או בלתי הדירות? בהעדר הסכם בכתב, הרי שיש לפרש את אומד דעת הצדדים. אני טוען כי לא סביר שהצדדים להסכם התכוונו שזכויות השימוש ביצירת פיסול במקום כדוגמת הכנסת תהיינה הדירות.

 

2. הישות שניתנו לה זכויות השימוש

יש ממש בטענת הפסל, כי ככל וניתנו זכויות שימוש לישות Y אין זה אומר שגם לישות Z זכויות שימוש זהות, כאשר ישות Y מנועה מלמכור/להשכיר/להמחות את זכויות השימוש שניתנו לה ביצירה.
אך האם הכנסת ה-18 הינה גוף שונה מן הכנסת הראשונה, השניה או השלישית? למרות שישנן מגוון דעות בעניין זה, ניתן לומר בביטחון כי הדעה השלטת (אשר נועדה לצורך הצדקת סמכותה של הכנסת לחוקק חוקה) היא כי הכנסת אינה משתנה או מתחלפת, למרות חילופי הגברא בה.
במצב הדברים הזה, אין נפקא מינה שהפסל לא העניק לכנסת ה-18 זכויות שימוש ביצירתו, שכן הכנסת לה נתן את זכויות שימוש היא אותה כנסת ממש ולכן היא זכאית לעשות שימוש זהה ביצירתו בדומה לכנסות שקדמו לה. 
ותודה רבה לעורך הדין והפטנטים זיו גלסברג על הערותיו לפוסט זה. 

תגובה אחת “זכויות שימוש ביצירות”

  1. תומר, הנושא בהחלט מעניין.
    אני חושב שהזכות החשובה כאן היא דווקא הזכות המוסרית. האומן, ככל שאני מבין מהפוסט, סבור כי הכנסת הנוכחית אינה עומדת באמות מידה מוסריות התואמות את השקפתו. כיוון שכך, ניתן לטעון, כי הצגת היצירה שלו על גבי המבנה פוגעת בזכותו המוסרית.
    טיעון שכזה אינו חף מבעיות, ובראשן הענקת כוח לאומן לעקוב, לבקר ולשלוט על אורח חייו של מי שמחזיק ביצירותיו. האם אומן שמכר את פסליו יוכל לשלוט על האידיאולוגיה הפוליטית של לקוחותיו? נדמה לי שבהצגה כזו התשובה ברורה, שכן עם כל הכבוד לזכויותיו של יוצר, ישנם ערכים נוספים שהמשפט רוצה לקדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>