תביעות סלאפ"פ

 

בימים האחרונים הביצה האינטרנטית הישראלית גועשת. ד”ר יובל דרור, מהבעלים של אחד האתרים הפופולארים בישראל (הגלוב) קיבל מכתב התראה בעקבות פוסט דעה שכתב על שירות רכישות לייקים (לנוחיותכם הפוסט כאן והשתלשלות האירועים המלאה כאן). למכתב ההתראה הייתה מטרה אחת: למנוע את המשך הפרסום המזיק לחברת הלייקים. זוהי דוגמא קלאסית לתביעת סלאפ”פ.

סלאפ”פ?

תביעות אסטרטגיות כנגד הבעת דעה זכו בארה”ב לכינוי SLAPP, קיצור של Strategic Lawsuit Against Public Participation. תביעות מעין אלו, כנגד מביעי דעה ברשת, נפוצים ונהוגים גם בארצנו הקטנה. גם אני, כעורך דין העוסק בתחום האינטרנט, קניין רוחני ודינים משיקים להם, שלחתי לא אחת מכתבים דומים או נדרשתי לשלוח מכתבי תגובה למכתבי התראה שכאלה. [לקריאה נוספת, ראו מאמרו של פרופ’ בירנהק “סלאפ”פ 2.0”].

דוגמא נוספת: קרימן נ’ ניוזרו ישראל

בעניינו של יובל דרור ברור כי מטרת מכתב ההתראה היא השתקת הכותב ומניעת פרסום שלילי לחברת הלייקים. פעמים אחרות, מטרתה העיקרית של תביעת הדיבה היא ניסיון להלך אימים על צד במסגרת תביעה אחרת וליצור משקל נגדי מדומה בפני אותו צד או בפני בית המשפט.

כך נעשה לדוגמא בעניינו של הצלם רומן קרימן בתביעתו כנגד ניוזרו ישראל (גילוי נאות: משרדי מייצג את הצלם בכל ההליכים המתנהלים מול ניוזרו).

הצדדים: קרימן הוא הבעלים של אתר תמונות ירושלים הפופלארי בעולם. ניוזרו מפעילה את אתר החדשות הפופולארי בקרב הגולשים הישראלים דוברי הרוסית (מעין המקבילה הרוסית ל ynet הישראלית).

לימים, גילה הצלם קרימן כי ניוזרו הפרה את זכויות היוצרים בעשרות מצילומיו ועשתה בהם מנהג בעלים והגיש כנגדה תביעה על סך 200,000 ש”ח (סכום נמוך לאור היקף ההפרות הנטען בכתב התביעה) – ת”א 10587-01-10 קרימן נ’ ניוזרו ישראל בע”מ.

מה עשתה ניוזרו? קראה את יומן הרשת (הבלוג) של הצלם ומשראתה כי הצלם מתייחס לכתב התביעה שהגיש ולפועלה (ולפועלו של העורך הראשי בה) בחרה להגיש כנגדו תביעה נגדית בסך של 400,000 ש”ח בגין 4 “אמירות מעוולות” – ת”א 23514-10-10 ניוזרו ישראל בע”מ נ’ קרימן.

“האמירות המעוולות”

ומהן האמירות המעוולות שבגינן ניוזרו סבורה כי מגיעים לה פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש”ח לאמירה?

  1. חושב שעל חוצפה כזו חייבים להעניש. והאם יישאר פינקל עורך הסייט או לא יחליטו בעלי האתר. לדעתי אני עורך כזה גנב הייתי מעיף אותו כמה שיותר מהר”
  2. “ניוזרו בכלל לא קונה תמונות, וזהו האתר, אשר מציב את עצמו כאתר החדשות הרוסי הכי פופלארי בישראל, זה פשוט לא יכול להיות”
  3. האתר לא שילם מעולם לאף אחד על שימוש בתמונות, ובטוח שיש צלמים נוספים שנפגעו”
  4. “במקרה הזה מדובר על פורטל חדשות מכובד ומפורסם, המפר באופן קבוע זכויות יוצרים. צריך לשים לזה סוף מתישהו”

לא צריך משפטן גדול בשביל להבין שהאמירות (מבלי להתייחס לעילות הסף וכדומה) קשורות קשר בל ינותק מן התביעה של הצלם קרימן וכי במידה ותביעתו תתקבל, הרי שיזכה להגנת “אמת דיברתי” בגין ה”אמירות המעוולות”. מטרת התביעה של ניוזרו לא הייתה קבלת פיצוי בגין שמה הטוב שנפגע (עם כל הקושי שתאגיד שאינו בשר ודם יזכה בפיצוי בגין נזק שאינו ממוני – וראו גם סעיף 10 לפקודת הנזיקין) אלא ניסיון להרתיע את הצלם מהמשך התביעה (ואולי מחיפוש יוצרים נוספים שזכויותיהם הופרו ברגל גסה).

הבעיה

מביעי דעה “רגילים” שאינם שכירים בגופי התקשורת הגדולים או שאינם עתירי ממון או אידיאולוגיה, מעדיפים שלא להיכנס לתסבוכות מיותרות ומסירים את הפרסומים (הלגיטימיים! והמותרים בהתאם לזכות החוקתית לחופש ביטוי) ובכך חוסכים לעצמם עלויות עורכי דין, השחתת זמן לריק וחששות בנוגע לתוצאה הסופית. פחות חופש ביטוי, יותר צנזורה מסחרית.

הפתרון

הרבה פעמים אנו מתכנסים ודנים בפתרונות אפשריים לבעיות וקשיים במדינה, ויודעים כי הפתרונות רחוקים מאוד ולרוב אינם ישימים. זה אינו המקרה. לבתי המשפט יש את הכוח והסמכות לסלק ולדחות תביעות אשר עושות שימוש לרעה בהליכי בית המשפט (לצערנו, בית המשפט אינו נוטה לעשות זאת אם מחוסר זמן להתעמק בכתבי הטענות בשלבים המקדמיים, שיקול אסטרטגי של אי נקיטת פעולה משום שרוב המחלוקות מיושבות כבר בהליך הגישור או מחשש מערעורים שיתקבלו) או פסיקת הוצאות לדוגמא בסופו של הליך. כשלעצמי, אני סבור שפסיקת הוצאות משמעותיות בסופו של יום הוא הפתרון המייטבי, אשר ייסייע בהפחתת תביעות סלאפ”פ, אך גם בתביעות קיקיוניות-אסטרטגיות אחרות ויוביל לשינוי המגמה הרווחת בציבור הישראלי של לרוץ ולתבוע.