תגית: אישי

סריקת שקופיות

לאחרונה רכשתי סורק מקצועי, בין היתר בשביל מיזם מאגר היצירות הישראלי (icdb.co.il), שממש בקרוב ייצא לשלב אלפא פתוח.
בכל מקרה, היה חשוב לי שהסורק יוכל לסרוק גם נגטיבים ושקופיות, משום שאבי היה חובב צילום מושבע בזמנו והשנים הראשונות שלי מונצחות (בעיקר) בשקופיות.
בקיצור, בשבתות האחרונות אני מתרפק על ההיסטוריה המשפחתית שלי ועל תמונות ששנים לא יצא לי לראות, לאחר שהמקרן שבק חיים.

והרי לכם טעימה קטנה, לבינתיים.

מה אתם אומרים, תמונה לפייסבוק?

התנצלות

משום מה, גוגל שינו את ההגדרות הנדרשות על מנת שניתן יהיה להפנות את הכתובת www.apfeldorf.co.il לבלוג. תקלה זו גרמה לבלוג לרדת מן האוויר למשך כשבועיים (אני מקווה שהבעיה עם הכתובת apfeldorf.co.il תפתר במהרה).


חובבי הבלוג, עימכם הסליחה!

נ.ב.
באותה הזדמנות שיניתי את ההגדרות של רשומות הדואר שנשלחות למנויים, כך שספאמרים עתידיים לא יוכלו לעשות שימוש במערכת לשם הפצת ספאם.

טקס קבלה ללשכת עורכי הדין

היום (10/06/2008) התקבלתי באופן רשמי כחבר מן המניין בלשכת עורכי הדין. אפילו הגעתי לטקס בבנייני האומה (מתוך רצון לרצות את הוריי). חבל רק שהטקס היה כל-כך מקומם ומייגע שאין לי דרך אחרת לפרוק את אשר על ליבי אלא בפוסט זה:

התכנון הקלוקל של האירוע. האירוע תוכנן בצורה כזו: עורכי הדין הטריים התכנסו באולם הראשי וישבו להם בנוחות בכיסאות מרופדים והאזינו לנאומים בעוד ההורים ישבו באולמות נפרדים, ישבו בכיסאות פלסטיק בלתי נוחים בעליל (גם מהסיבה שכל הכיסאות היו מחוברים זה לזה באזיקונים) וצפו בטקס המרכזי באמצעות מסך וידאו (שלפחות באולם אחד, הסאונד הפסיק בשלב כלשהו).

המארגנים, בארגנם את הטקס, שכחו יסודות חשובים בטקסים מסוג זה: הם שכחו שהטקס נעשה בעיקר בשביל משפחת עורכ/ת הדין הטרי/ה. עורך הדין יכול להסתדר טוב מאוד גם בלי הטקס – את הרישיון והגלימה ניתן לקבל בדואר. הערך המוסף של הטקס הוא בשביל ההורים. אם, מאילוצי מקום, החלופה היחידה היא שההורים יחוו את המעמד המרגש דרך הוידאו, כנראה שיש בעיה.
אגב, הבעיה ניתנת לפיתרון בקלות. לא עושים טקס המוני. אפשר לעשות טקס מכובד, ברמה המחוזית (במחוז בו עורך הדין הטרי רשום). כך לדוגמא, מאילוצים אחרים, סיום קורס הקצינים שלי היה ברמת החיל ולא ברמת כל הצבא. ואם כבר מפעילים את הקודקוד, אפשר לארגן שהטקס יערך בערב, כדי שאנשים לא יצטרכו לקחת יום חופשה מעבודה בשביל להגיע.

הנאומים. תתפלאו – אבל אין לי בעיה עם נאומים ארוכים. יש לי בעיה עם נואמים ששוכחים מדוע ובפני מי הם נואמים. הנואם הראשון, לדוגמא, טרח לציין באוזנינו כי "תפקידה העיקרי של הלשכה היא לדאוג לענייני ההתמחות". אם כך הוא הדבר הרי שהלשכה נכשלה כישלון חרוץ.
הרי מן המפורסמות שתפקיד המתמחה אינו קוסם. המשרדים מרשים לעצמם לעשוק את המתמחה הצעיר ולשלם לו שכר זעום בעבור עבודתו (ובחלק לא קטן מהמקרים שכרו ביחס להיקף שעות העבודה אף נמוך משכר המינימום) בתואנה כי מדובר במשרת אמון. חמור מכך, במקרים רבים היחס שניתן למתמחה הינו יחס מחפיר (כך לדוגמא, נדהמתי לשמוע ממתמחה עמית כי במשרדו הופץ מייל עם נוהל כיצד ואיך לעשות במתמחה שימוש כאילו היה חפץ). ובכלל לא התייחסתי למשרדים בהם אין סביבת עבודה למתמחה (כמו מחשב אישי ושולחן) או משרדים בהם נותנים למתמחה משימות שאינן קשורות למקצוע – כמו הכנת קפה, שליחויות דואר וכיוצא בכך.

אם הספקתם כבר לשכוח, המתמחה הינו אקדמאי שסיים לפחות שלוש וחצי שנות לימוד במוסד להשכלה גבוהה.

לא אלאה אתכם בשמימון הנאומים שהגיעו לאחר הנואם הראשון, רק אסביר במה כל אחד מהנואמים כשלו (כן, אפילו נשיאת העליון, כבוד השופטת בייניש): כ-ו-ל-ם דיברו על עצמם, על משנתם, על האידיאולוגיה המניעה אותם, על הסכנות האורבות למדינה/למקצוע/לבית המשפט/לציבור, אבל אף אחד לא דיבר באמת אל ועל עורכי הדין הצעירים. – והרי בשביל מה התכנסנו?!
אם כל הכבוד לרשימת המכובדים שנאמה – הרי שיהיה לי כעו"ד עוד זמן רב לשמוע על ולהשמיע טיעונים בעד ונגד ה"פרידמניזם"/כבוד המקצוע/עצמאות הרשות השופטת – אך דעות לעניין המעמד בו אני חוצה את הסף ממתמחה לעו"ד כנראה שלא אשמע עוד לעולם. הייתי שמח לשמוע מה דעתם בנוגע לנושא הזה, לכל השאר יש במות וזמנים טובים יותר.

טקס קבלת הרישיון. לאחר הטקס המרכזי הועברנו לאולם קטן שאמור היה להכיל את מאתיים שבעים ומשהו עורכי הדין החדשים במחוז חיפה ואת אורחיהם. הוקראו שמות עורכי הדין וכמו בפס ייצור של בשר הוענקו התעודות במהירות, כשעדת האורחים עם המצלמות צובאים על הבמה הקטנטונת ואינם מאפשרים לאורחים היישובים לראות את שקורה בקדמת הבמה. כמובן שבסגנון כזה של טקס מיהרו ברי-המזל שכבר קיבלו את הרישיון, ביחד עם אורחיהם אל המכונית, על מנת להימנע מהפקקים שיווצרו בסיום (כדוגמת הפקקים הנוראיים שהיו בדרך אל הטקס).

בקיצור, הטקס היה המוני, נורא, חסר כבוד ומייגע. איך שזה נראה עכשיו פני הטקס כפני המקצוע.

אגב, נקודה נוספת שהרגיזה אותי נובעת מהיכרותי המוקדמת עם הטקס. יצא לי להיות בטקס של אחי לפנ כחצי שנה. באותו מעמד הלשכה הביאה את קרן פלס להופעה של 30-40 דקות ועורכי הדין הצעירים קיבלו ביחד עם התעודה שי, בדמות ספר משפטי.
אודה, הטקס לא היה הופך למוצלח יותר עם הייתה הופעה של זמר/ת כישרוני/ת (ולא "קטעי נגינה" של שלישיית שקר כלשהו) ו/או הענקת תשורה ביחד עם התעודה. אבל שמישהו יסביר לי מדוע אם אין "הופעה", הטקס אינו מתקצר ב-40 דקות? מדוע הזמן הזה מועבר אוטומטית לנאומים מייגעים ?

תכנים לימודיים לשימוש חופשי

המעטים שקוראים את הבלוג שלי בוודאי שמו לב כי עבר לא מעט זמן מהפוסט האחרון. בזמן הזה הספקתי לעבור את בחינת ההסמכה ללשכת עורכי הדין בהצלחה ולצאת לתקופת מילואים מעניינת באיזור קלקיליה שכללה מפגש עם ראש המטה הכללי וחיבור יוצא דופן בין תותחנים למסוק בלק-הוק.

מבין כל הדברים שעברו על המדינה בזמן הזה רציתי דווקא להתעכב ולציין את הפרויקט המבורך של האוניברסיטה הפתוחה פאר המאפשר לכל גולש באינטרנט להוריד למחשב תכנים לימודיים וספרים בחינם. זוהי יוזמה מבורכת שיתכן שכבר עמדתי על יתרונותיה למדינה מתפתחת בפוסט אחר.

עוד יצויין כי, אין מדובר במודל כלכלי לעשיית רווחים כדוגמת המודל הכלכלי שבו המחבר משלם עבור האפשרות כי יפורסם בכתב עת מדעי (בשונה מהמודל המסורתי בו הקורא משלם) אלא בשירות לציבור נטו. פעולה זו תואמת את עמדתי כי אוניברסיטה כמוסד ציבורי צריכה להיות נגישה לכל הציבור ולאפשר לכל אחד לקבל את תוצרי המוסד הציבורי ללא תשלום (מלבד המיסים אותם משלם האזרח למדינה).

בכלל, נושא הידע האנושי והגישה אליו מעניין מאוד ומתפתח לכיוונים מעניינים בשנים האחרונות. אפילו עשיתי על כך סמינריון בזמנו שאולי עוד יתפרסם מעל במה זו. אבל זה ליום אחר, עכשיו צריך ללמוד לבחינת ההסמכה (בעל פה).

שחרור לחץ לפני הבחינה בכתב של לשכת עורכי הדין

היום, לאחר חודשיים של לימודים לבחינת הלשכה, התחלתי להגיש את הלחץ. אין זמן טוב מזה לפרסם מספר המלצות ולהשכיח למספר רגעים את הבחינה הקרבה.

בלוגים מומלצים
כמובן שכשמדובר בבלוגים הרי שזה עניין של טעם אישי. כל אחד מתעניין בנושאים אחרים ואוהב אופן כתיבה שונה – והיופי הגדול ברשת שכנראה כמעט כל אחד יוכל למצוא את מה שהוא אוהב. לפניכם מספר בלוגים (שאולי כבר הזכרתי בעבר) שאני מתעדכן בהם באופן תכוף ואוהב אותם מאוד:

  1. אפי פוקס קודח – בלוג של משפטן, חובב טכנולוגיה ופרטיות (קצת מזכיר לי את עצמי), בעל דעות מוצקות במגוון נושאים. אפילו היה הסמ"פ שלי לתקופה קצרה וחונך עמית במרכז לאימוני המילואים ביבשה. שווה קריאה.
  2. בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה – בלוג שכשמו כן הוא. בלוג דעתני ומעניין בענייני משפט.
  3. דיסוננסקוגנטיבי - בלוג שעוסק בניתוחים מתמטיים ופסיכולוגיים של חיי היום-יום. מעניין ומאתגר מחשבתית.
  4. רק רשת – בלוג של יזם סטארט-אפ מצליח. הבלוג פורש את משנתו של המחבר ומגלה מעט את הקורה מאחורי הקלעים של היוזמות החדשות והטראנדים החדשים ברשת.
  5. download squad – עדכונים וחדשות בענייני אינטרנט, תוכנות ושאר עניינים טכנולוגיים.


אתר שמירת מסמכים

מהבלוג האחרון אף גיליתי את השירות שמציע Drop.io. האתר, כדוגמת רבים אחרים, מציע שירות של איכסון מסמכים ושליחתם הן בדואר והן כחלק מתבנית בדפי אינטרנט לדוגמא. היתרון של האתר על פני מתחריו הוא בשמירה על הפרטיות. לשם שימוש באתר אין צורך לנפק פרטים כלשהם ואין צורך להירשם. בנוסף, האתר מספק, ללא תשלום, אפשרות לשליחת המסמכים בפקס! השירות אמנם ניתן רק בארה"ב ובמגבלה של 20 עמודים לכל פקס, אך עדיין מדובר באתר הראשון שמציע שירות פקס בחינם. אני מחזיק אצבעות שמישהו ירים את הכפפה ויתחיל להציע שירות דומה גם לישראל.

דברים שמרגיזים (2): המדינה ומפעל הפיס

לא מזמן התבשרנו על חשדות כנגד מנכ"ל מפעל הפיס לשעבר בקבל שוחד. זה כשלעצמו אינו מפתיע כאשר יש מקורות שפע שעליהם יושבים אנשים שהפיקוח עליהם מינימאלי בתוספת הכוח הדל (הן במשאבי הון אנושי והן במשאבי הון כספי) של רשויות האכיפה.

הכעס שלי נובע דווקא מסיבות אחרות. הכעס שלי נובע מהדואליות הערכית שהמדינה מחנכת אליה או יותר נכון מהחינוך הקלוקל של המדינה לאזרחיה. המדינה , באמצעות מפעל הפיס, מחנכת את האזרחים שאין צורך במוסר עבודה גבוה, יצירתיות ומאמץ אלא שכל שדרוש הוא מזל. זה כמובן, אינו נכון.

ושלא יעבדו עליכם – עלה התאנה שמנסים למכור לאזרחים הוא שהכספים שמפעל הפיס "מרוויח" משמשים למטרות טובות: הקמת בתי ספר וחינוך. נו, באמת. אם המדינה רוצה חינוך ובתי ספר הרי שמי שצריך לממן זאת זו המדינה (קרי, על ידי מיסים שווים מכל אזרחיה) ולא האוכלוסיה הפונה להגרלות ופרסים (וכידוע זוהי אוכלוסיה בעיקרה של מעוטי היכולת).

טיעון נוסף שעולה לפרקים הוא טיעון מסוג שונה: אם מפעל הפיס לא היה קיים אנשים היו פונים להימורים שאינם חוקיים. אני חושב שגם הטיעון הזה נופל במהרה משום שלדעתי האוכלוסייה שמעוניינת בהימורים הלא חוקיים מצליחה להגיע אליה ללא קשר למפעל הפיס. בנוסף, מפעל הפיס מצליח להגיע לאוכלוסיות שבחיים לא היו מגיעות בשום דרך אחרת לקזינו ולו מהסיבה הפשוטה שמפעל הפיס פרוס היטב (ותמיד ליד בנקטים), במיוחד באיזורים הנחשלים של המדינה.

ואולי הכי חשוב – כל הוצאות הכספים על פרסום ושיווק ההגרלות של מפעל הפיס לא עומד בקנה אחד עם שני הטיעונים של ה"מפעל". מדוע יש לעשות פרומו כל-כך נרחב להגרלות הללו? אני בטוח שמי שמעוניין בהגרלה יידע לאן לפנות. מדוע להוציא את כספים שיכלו להיות מיועדים "למטרות טובות" על הפרסומות הללו?

מדוע יש צורך בכל כך הרבה סוגים של הגרלות ומועדים? לא מספיקה הגרלה אחת בשבוע, או ביום? האם באמת יש צורך בהגרלות כל שעה, כרטיסי גירוד, לוטו וטוטו?

- פעולות אלו של מפעל הפיס מוכיחות מעבר לכל ספק שפשוט מדובר בקזינו לגיטימי של הממשל. קזינו שמהווה הטבה לאנשי שלומם של הפוליטיקאים שבשלטון.

ואם כבר עסקנו בהגרלות, הרי לכם אתר [איני ערב לכל נושא חוקיותו] אשר מאפשר לגולש לקנות באמצעותו כרטיסי לוטו ממדינות אחרות בעולם. ברמת התיאוריה [נכון לכתיבת הפוסט] יש לכם סיכוי תיאורטי לזכות ב 57 מיליון דולר תמורת 10 דולר ל-5 טבלאות שזה אך במעט יותר מעלות 5 טבלאות בלוטו השכונתי. יתכן אפילו שתוחלת הרווח תהיה גבוהה יותר :)

סיום התמחות

בימים אלה אני מסיים את התמחותי במשרד עוה"ד ש. הורוביץ ושות'.
זה הזמן להגיד תודה ולאחל המון הצלחה לכל האנשים והחברים שליוו אותי לאורך השנה – ובעיקר, למתמחים במחלקת הקניין הרוחני שעשו את ההתמחות לחוויה מוצלחת במיוחד. תודה קרני, אסף, יאיר, זיו וגילי על הכל.

הצהרת כוונות

כבר הרבה מאוד זמן אני חוכך בדעתי אם לפתוח בלוג.

מכיוון שאני רואה בכתיבת בלוג כעסק רציני – הן משום שהוא דורש מהכותב המון זמן ומשאבים אחרים והן משום שבכתיבת בלוג אישי ברשת האינטרנט יש משום חשיפת צדדים פרטיים – הרי שתחילת כתיבת הבלוג לא הייתה קלה כלל וכלל. הפוש, לו הייתי זקוק, הגיע ממקור לא צפוי – מחברת Google.

לאחרונה, Google הפכה את שירות Blogger למעט יותר ידידותי לקהל הכותבים הישראלי – ובכך נתנה לי את הדחיפה הנוספת להתחיל ולפרסם את הבלוג.

הבלוג הזה יכלול הגיגים ומחשבות של המחבר וכן עצות מעצות שונות בתחומים שונים – כאשר, בתור התחלה, הייתי מעוניין לשתף אתכם במספר טיפים והמלצות בתחום המחשבים. עצות אלו נובעות, בעיקר, מנסיוני האישי ולסוגיות אליהן נדרשתי מעת לעת.