תגית: תפקיד המדינה

גישה חופשית לספרים

מי שמכיר אותי (או טורח להתעדכן בבלוג מידי פעם) יודע שאני חסיד גדול של מודל הגישה החופשית (כמו גם קוד פתוח). 

מודל הגישה החופשית, כשמו כן הוא, מאפשר גישה חופשית ללא תשלום לקוראים, כאשר לרוב הכוונה לגישה חופשית למידע ומאמרים בתחומי המדעים.

בעוד שהמודל העסקי-רווחי המסורתי מבוסס על כך כי הקורא-משלם, מודל הגישה החופשית העיקרי מבוסס על כך כי המחבר-משלם והוא טומן בחובו יתרונות לא מבוטלים ופתרונות לכשלי שוק מבניים הטמונים במודל התמחור של הקורא-משלם והוא חשוב באופן מיוחד למדינות מתפתחות ועניות (מדינות אפריקה הן דוגמא טובה, אך גם מדינת ישראל. לא בכדי נשמעת הטענה, כי היותנו מדינת “דיסק התקנה אחד” [בעבר?] בהחלט תרמה [ותורמת?] למיצובנו כמעצמת היי-טק).

לשמחתנו, ניתן היום למצוא מגוון רחב של מאמרים וכתבי עת שלמים בתחומים שונים חופשיים לחלוטין. ניתן למנות בין היתר את ה-SSRN, מאגר כתבי העת החופשיים ה-DOAJ וההוצאה לאור הדיגיטאלית של אוניברסיטת ברקלי ופא”ר הישראלית.

בנוסף, ניתן למצוא ברשת מאגרים שלמים של ספרות יפה אשר זכויות היוצרים בהן פגה (להזכירכם זכויות יוצרים ביצירה אינן לעולמי עד. כך לדוגמא, על פי חוק זכות יוצרים, התשס”ח-2007 אגד זכויות היוצרים פג לאחר 70 שנה ממות יוצר היצירה): הגדול שבהן הוא כמובן מאגר הספרים של גוגל באנגלית ובעברית, אך ישנם פרויקטים נוספים כדוגמת Hebrewbooks, מאגר הספריה הלאומית, בן-יהודה, גוטנברג ואחרים.

 

למחפשים חומרי קריאה לסוף השבוע מומלץ לקרוא את מסעי גוליבר מאת ג’ונתן סוויפט ואת ביקורתו הנוקבת על מקצוע עריכת הדין:

I said ‘there was a society of men among us, bred up from their youth in the art of proving by words multiplied for the purpose, that white is black, and black is white, according as they are paid…

 

או את הגיליון החדש בנושא זכויות יוצרים – בתרבות ובהיסטוריה בכתב העת Theoretical Inquiries In Law.

הטבות למשרתי מילואים, בעצם – רק לחלקם

בעבר כבר כתבתי מעט על חוק שירות המילואים, היום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קצר בקשר אליו.

אני משרת כקצין ביחידה קרבית במילואים. כפועל יוצא מכך, יוצא לי לשרת בין 20 ל-40 ימים בשנה (לא מעט אני יודע, אבל יש שעושים הרבה הרבה יותר).

למזלי חוק שירות המילואים שינה בשנים האחרונות מעט את התמונה ולאחר שנקבע ששנת 2009 תהא שנת “מנוחה” (ללא אימונים או תעסוקה) נדרשתי בשנה הקודמת ל-9 ימי מילואים “בלבד”.

למה אני מספר לכם את זה? בגלל ההטבות שניתנות לחיילי מילואים, שעיקרן פטור מתשלום אגרת רישיון נהיגה. הסתבר לי להפתעתי כי מי שזכאי להטבות הם רק חיילי מילואים שקיבלו תעודת משרת מילואים פעיל. תעודה הניתנת רק לחייל מילואים שביצע לפחות 10 ימי מילואים בשנה הקודמת (בלי חריגים. בלי ממוצעים. בלי כלום).

רצה המקרה ודווקא השנה אני צריך לחדש את רישיון הנהיגה. והנה, התברר לי שבגלל שגויסתי “רק” לתשעה ימי מילואים בשנת 2009, לא אוכל להינות מן ההטבה העיקרית שיש למדינה להציע ללוחמיה שבמילואים.

ניסיתי לדבר אל ליבם של הפקידים במשרד הרישוי, ואף פניתי לקצין מילואים ראשי בעניין, אך לא היה בידם להושיע. החוק ברור ונהיר, ואין זה כלל משנה שעל פי כל פרמטר ואמת מידה הגיונית שאני מילואימניק פעיל (או שכבר בשנת 2010 הספקתי לשרת מעל 20 ימי מילואים).

אני יודע שבצבא, כמו גם בכנסת, מודעים לבעייתיות שבהגדרת “משרת מילואים פעיל” ויש כוונה כללית לשינוי החקיקה. אבל עד שזה יקרה, מי יודע, אולי אספיק לקבל את דרישת התשלום הבאה לחידוש רישיון הנהיגה (בשנת 2020).

קצת תובנות משפטיות לא הרגו אף אחד

בסוף השבוע האחרון ירדתי לאילת לכנס המחוזי הראשון של ועד מחוז תל אביב והמרכז. היה מוצלח, תודה ששאלתם.
מבחינה מקצועית ואישית אני יכול להעיד שהפאנל המכובד של חמשת שרי המשפטים בעבר ובהווה היה מעניין באופן מיוחד – ומחכים לא פחות.

בפאנל השתתפו פרופסור דוד ליבאי, מר חיים רמון, ד"ר יוסי ביילין, פרופסור דניאל פרידמן ושר המשפטים המכהן – פרופסור יעקב נאמן.

אתר פסקדין הקליט את השידורים (של הפאנל הזה ואחרים) וניתן לצפות בו בכתובת הזו. מומלץ ביותר, גם למי שאינו משפטן…. הרי קצת תובנות משפטיות עדיין לא הרגו אף אחד.

חוק הספריות הציבוריות, תשל"ה-1975

מסתבר שעדיין יש הרבה מאוד אנשים שלא מודעים כי ניתן כיום להירשם כמנוי (עד 2 ספרים) לספרייה העירונית בחינם.

"שירותי ספריה ציבורית יינתנו חינם, אולם ניתן לגבות תשלומים בשל איחור בהחזרת ספרים או בשל אי השחתתם הכל כפי שקבע השר; כן ניתן לגבות תשלומים בשל שירותים מסוימים שניתנו, כפי שקבע השר, באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת."

סעיף 7 לחוק הספריות הציבוריות, תשל"ה-1975

דברים שמרגיזים (2): המדינה ומפעל הפיס

לא מזמן התבשרנו על חשדות כנגד מנכ"ל מפעל הפיס לשעבר בקבל שוחד. זה כשלעצמו אינו מפתיע כאשר יש מקורות שפע שעליהם יושבים אנשים שהפיקוח עליהם מינימאלי בתוספת הכוח הדל (הן במשאבי הון אנושי והן במשאבי הון כספי) של רשויות האכיפה.

הכעס שלי נובע דווקא מסיבות אחרות. הכעס שלי נובע מהדואליות הערכית שהמדינה מחנכת אליה או יותר נכון מהחינוך הקלוקל של המדינה לאזרחיה. המדינה , באמצעות מפעל הפיס, מחנכת את האזרחים שאין צורך במוסר עבודה גבוה, יצירתיות ומאמץ אלא שכל שדרוש הוא מזל. זה כמובן, אינו נכון.

ושלא יעבדו עליכם – עלה התאנה שמנסים למכור לאזרחים הוא שהכספים שמפעל הפיס "מרוויח" משמשים למטרות טובות: הקמת בתי ספר וחינוך. נו, באמת. אם המדינה רוצה חינוך ובתי ספר הרי שמי שצריך לממן זאת זו המדינה (קרי, על ידי מיסים שווים מכל אזרחיה) ולא האוכלוסיה הפונה להגרלות ופרסים (וכידוע זוהי אוכלוסיה בעיקרה של מעוטי היכולת).

טיעון נוסף שעולה לפרקים הוא טיעון מסוג שונה: אם מפעל הפיס לא היה קיים אנשים היו פונים להימורים שאינם חוקיים. אני חושב שגם הטיעון הזה נופל במהרה משום שלדעתי האוכלוסייה שמעוניינת בהימורים הלא חוקיים מצליחה להגיע אליה ללא קשר למפעל הפיס. בנוסף, מפעל הפיס מצליח להגיע לאוכלוסיות שבחיים לא היו מגיעות בשום דרך אחרת לקזינו ולו מהסיבה הפשוטה שמפעל הפיס פרוס היטב (ותמיד ליד בנקטים), במיוחד באיזורים הנחשלים של המדינה.

ואולי הכי חשוב – כל הוצאות הכספים על פרסום ושיווק ההגרלות של מפעל הפיס לא עומד בקנה אחד עם שני הטיעונים של ה"מפעל". מדוע יש לעשות פרומו כל-כך נרחב להגרלות הללו? אני בטוח שמי שמעוניין בהגרלה יידע לאן לפנות. מדוע להוציא את כספים שיכלו להיות מיועדים "למטרות טובות" על הפרסומות הללו?

מדוע יש צורך בכל כך הרבה סוגים של הגרלות ומועדים? לא מספיקה הגרלה אחת בשבוע, או ביום? האם באמת יש צורך בהגרלות כל שעה, כרטיסי גירוד, לוטו וטוטו?

- פעולות אלו של מפעל הפיס מוכיחות מעבר לכל ספק שפשוט מדובר בקזינו לגיטימי של הממשל. קזינו שמהווה הטבה לאנשי שלומם של הפוליטיקאים שבשלטון.

ואם כבר עסקנו בהגרלות, הרי לכם אתר [איני ערב לכל נושא חוקיותו] אשר מאפשר לגולש לקנות באמצעותו כרטיסי לוטו ממדינות אחרות בעולם. ברמת התיאוריה [נכון לכתיבת הפוסט] יש לכם סיכוי תיאורטי לזכות ב 57 מיליון דולר תמורת 10 דולר ל-5 טבלאות שזה אך במעט יותר מעלות 5 טבלאות בלוטו השכונתי. יתכן אפילו שתוחלת הרווח תהיה גבוהה יותר :)

תוכנות חופשיות ותפקיד המדינה

ב-20 לפברואר פורסמה כתבה באתר YNET, מאת אדר שלו ואהוד קינן, על כך שפרויקט OPEN OFFICE העברי בסכנת סגירה. כידוע, פרויקט אופן אופיס העברי, מטרתו לאפשר חלופה חופשית וחינמית לחבילת אופיס של מייקרוסופט.
מתברר, כי המדינה (באמצעות החשב הכללי) נמצאת כרגע באיזשהו תהליך לבדיקת המשך תקצובו והפעלתו של הפרויקט ועד שלא תושג הכרעה בעניין, הפרויקט מוקפא.

המדינה, זה זמן מה, פועלת בדואליות: מצד אחד המדינה טוענת כי ברצונה לפתח את תוכנות הקוד הפתוח והגישה החופשית ומנגד משרד האוצר חותם עם חברת מיקרוסופט הסכם לרישוי תוכנה לשלוש שנים. את הדואליות ניתן להסביר בחילופי גברא של מקבלי ההחלטות, שימוש בקוד הפתוח אך לשם הגדלת כושר המיקוח של המדינה מול חברת מיקרוסופט במו"מ לרכישת תוכנות (או רישיונות לתוכנה) ועוד כיוצא באלה סיבות.

אני קורא למקבלי ההחלטות לעזוב בצד את שיקולי חסכון הכספים בזמן הקצר (בגין הטבות לרגע מצד חברת התוכנה ו/או ההשקעה הנדרשת בפיתוח וביסוס אלטרנטיבה חופשית) ואת הנוחות הקיימת במוצרי מייקרוסופט, ולקבל החלטה אמיצה, אשר תועיל למדינת ישראל בטווח הארוך – על המדינה להיות חוד החנית במאבק על הקוד הפתוח והגישה החופשית. עליה לעשות זאת באמצעות פיתוח תוכנות עיבוד תמלילים, טבלאות וגרפים חופשיים מתשלום אך יותר מכך – על המדינה לאמץ תוכנות אלו בפעולותיה: החל ממערכת החינוך ועד לרשות המיסים. רק כך, יוכלו התוכנות הפתוחות להיטמע ולהשתרש בחברה.


מדוע פלטפורמה חינמית, מבוססת קוד פתוח, המותאמת לקהל הישראלי (ועל כן היא צריכה להיות מותאמת גם לשפה הערבית, הרוסית והאמהרית) חשובה כל כך?

רשימה זו אינה מתעתדת להיות רשימה ממצה, אך אלו נראות לי הנקודות החשובות ביותר:

  1. חינוך: הקוד הפתוח כולל בתוכו ערכים רבים הראויים לאימוץ.

    • ראשית, יש בו משהו מתחום הסוציאליזם – התרומה של הפרט למען הכלל. יצירת תוכנה, לא למען רווח, אלא לתועלת הציבור. [בהערת אגב חשוב לציין כי לא כל תוכנות הקוד הפתוח נועדו לתועלת הציבור בלבד. לחלקן, המודל העסקי הוא אחר, כדוגמת, תשלום עבור התמיכה ולא עבור השימוש]

    • שנית, שקיפות. קוד פתוח מאפשר למתכנת המתחיל ללמוד את התוכנה, במדינה מתפתחת, אשר משאבה העיקרי הוא ההון האנושי, אין דבר חשוב יותר מהאפשרות ללמוד במחיר שגם העניים ביותר יכולים לשלמו.

  • היעדר תלות בחברות התוכנה המסחריות (ושלא תטעו, החברות המסחריות עזרו לנו לפתח את התלות – לא לחינם ניתן להעתיק בקלות את מוצרי מיקרוסופט ולא לחינם ניתנים לעובדי מערכת החינוך, אשר מחנכים את הדור הבא את האפשרות לרכוש את מוצרי מייקרוסופט במחירים מגוחכים).

  • מעבר ממדינה ש"גונבת" קניין רוחני על מנת להתפתח למדינה שמתפתחת תוך שמירה על החוק.

  • אבטחה: ישנה טענה שככל שיותר עיניים "שוזפות" את שורות הקוד – כך הסיכוי לתכונות זדוניות או לפגמים אחרים בתוכנה קטן. אני לא יודע אם הטענה נכונה, אך בפועל, נראה כי האקרים למיניהם פועלים ביתר מרץ ומחפשים באדיקות רבה יותר פרצות במוצרים מסחריים ופחות במוצרים חופשיים (יתכן כמובן שפעילות זאת נובעת מפופולאריות התוכנות המסחריות לעומת התוכנות החופשיות).

  • given enough eyes, all bugs are shallow""

    Eric S. Raymond, The Cathedral and the Bazaar: Musings on Linux and Open Source by an Accidental Revolutionary (O’Reilly, 1999) 41.

    1. יצירת תחרות בריאה ואלטרנטיבה לתוכנות השולטות. תחרות זו תביא בסופו של דבר, מוצר טוב יותר ללקוח, במחיר טוב יותר.

    על כן, ראוי לדעתי גם לשנות את חוק זכות יוצרים, התש"ס-2007, אבל זה כבר לפוסט אחר.